דיאנה אהרון

אני יוצרת בשיטת הטקסטיל עבודות וציורים

טרם עלייתה ארצה, דיאנה אהרון לא תיארה לעצמה שירושלים, מלאת הכיסופים שהיא ובני קהילתה חלמו עליה בקווקז, תהיה זירת פיגועים של האינתיפאדה השנייה.

לרגל יום העלייה הלאומי, מתארת דיאנה אהרון את העלייה לישראל והשתלבות הקהילה הקווקזית בישראל.

כשהוריה של אהרון הודיעו לה שעוזבים את קווקז ועולים לירושלים, הייתה רק בת 14. לפני 28 שנה, לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ופתיחת שערי המדינה, יצאה משפחתה במסע להגשמת החלום. כשהגיעו ארצה שוכנו באשקלון ולאחר מספר שנים עברו לירושלים.

אהרון, נשואה ואם ל-3, מתגוררת בירושלים וכיום אחות טיפול נמרץ וסטודנטית לתואר שני בסיעוד במרכז האקדמי לב.

עם המעבר לירושלים, כשהיא בת 16 בלבד, החלה אהרון להתנדב בבית החולים שערי צדק ושם המשיכה גם את השירות לאומי שלה. לאחר שנת שירות ראשונה המשיכה שנת שירות שנייה במד"א ירושלים. "זה היה בדיוק בשנים של האינתיפאדה השנייה. נחשפתי להמון פיגועים ופצועים", סיפרה. "היו מראות לא פשוטים. הפער בין החלום שלנו במשך שנים של ירושלים הקדושה והזכה, לבין האוטובוסים המתפוצצים היה גדול".

לצד המראות הקשים בירושלים, הדבר שכאב יותר מכל לאהרון היה לראות את מצבם הקשה של בני קהילתה.