אני בת שבע, בת 43, ואמנות מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי.
למדתי ציור מדוד שלי(יואל רור ז״ל), ובהמשך המשכתי ללמוד באופן עצמאי דרך קריאה, תרגול ולמידה אישית מתמשכת.
הילדות המאתגרת גרמה לי לפנות לאומנות זה התחום היחידי שהרגשתי בו שייכת.
למדתי במגמת אמנות בתיכון בן צבי קרית אונו, ויש לי תעודת תרפיה באמנות לאוכלוסיות מיוחדות. לאורך השנים למדתי גם עם מורים פרטיים, ואני ממשיכה עד היום לחפש, ללמוד ולהתפתח בתחום. עבורי, אמנות היא שפה נוספת. אני מאמינה בכוחה של היצירה ככלי לביטוי רגשי, לריפוי ולחיזוק האדם.
ישנם רגשות כלואים וחלומות שמתעוררים רק ע״י יצירה או אפילו צריכה של אומנות.
לפני תקופת הקורונה זכיתי ללמד אמנות לקשישים, חוויה שחיזקה בי את הרצון לעבוד עם אנשים דרך יצירה. לאחר מכן חזרתי לעבודות משרדיות ומכירות, כל פעם נכנסתי לדיכאון כבד מהעבודות האלו, בשנים האחרונות אני מרגישה רצון עמוק לחזור לעולם האמנות והיצירה ולהתפתח בו מקצועית.
התחושה שהצלחה והגשמה היא לכולם רק לא לי מנעה ממני לעשות משהו, משקעים שהיו והיום אני יודעת להתמודד איתם חיזקו אותי שיש לי מה להביא ויש לי מה לתרום.
אחרי אירועי ה־7 באוקטובר, שאני אישית ניצלתי בנס אך יותר מ-40 מחברי אינם.
התחלתי להגיע לסטודיו הפתוח במרכז “אדמה טובה”, ושם הבנתי עד כמה חשוב קיומו של מרחב שמאפשר לאנשים ליצור, לנשום, להשתחרר ולהרגיש שייכים דרך אמנות.
החלום שלי הוא להשתלב בעבודה בתחום האמנות והיצירה, ובהמשך גם להעביר סדנאות וקבוצות יצירה — מרחב שבו אנשים יושבים יחד סביב שולחן, יוצרים, משתפים, ומשהו רגשי משתחרר דרך התהליך עצמו.
מעבר לעולם האמנות, יש לי גם תואר ראשון במשפטים וניסיון רב בעבודה עם אנשים, שירות, מכירות ועבודה משרדית. אני אחראית, תקשורתית, רגישה לאנשים ובעלת רצון אמיתי לתרום דרך היצירה.
