גדלתי בבית בו הנייר היה אורח כבוד. אבי עבד במפעל לייצור נייר ואני למדתי בגיל צעיר להכיר סוגי נייר שונים ולאהוב את הנייר כחומר ולבחון אותו בממדים שונים – לצייר עליו בדו מימד, למחזר אותו וליצור ממנו קולאז’ים ולברוא עולמות חדשים בתלת מימד.
כשגדלתי, התחלתי לאסוף סוגי ניירות צבעוניים ויפים בעלי מאפיינים שונים שהיו יפים בעיני ועם השנים החלו למלא את מדפי המזווה בביתי ניירות בערמות וגרמו לי שמחה. כל חברי ובני משפחתי ידעו שזו מתנה מועדפת בעיני, והיה זה אך טבעי שכשבעלי שהיה החבר הכי טוב שלי מגיל 20 חלה בלימפומה, למדתי ליצור בעיסת נייר ולבנות רהיטים מקרטון.
לאחר התמודדות לא פשוטה הוא נפט , ואני נשארתי עם לב שבור וכואב ושלושה אוצרות יקרים ורכים בשנים שדרשו המון תשומת לב ואהבה בכדי לעזור ולבנות מחדש את עולמן שנשבר לרסיסים. ואני ? לא ידעתי עצמי מרוב יגון וצער, אך בימים לא היתה לי אפשרות לבטא אותם ולחיות מה שמרגישה, וכך בלילות הלבנים הארוכים מאד היוותה עבורי העבודה בעיסת בנייר מקור מפלט ונחמה ואפשרה לי לברוא עולמות מקבילים בהם שולטים צבעים שמחים ומוארים שמילאו את הבית בחיים, ובתת המודע זרעו רסיסי אופטימיות ותקווה לעתיד מיטיב יותר.
התחלתי לחקור את איכות המרפא של הצבע הפנימי והחיצוני ואת הקשר שביניהם, ולחיות את זה.
כיום אני יוצרת ומציירת בשני סגנונות שונים מאד אך משלימים עבורי:
1- קולאז’ים העשויים בטכניקה ייחודית שפיתחתי בסגנון מופשט ועכשווי, בעלי צבעוניות עזה ופורצת גבולות העשויים מנייר משי ונייר מודפס אותו אני ממחזרת וכך אני מאפשרת דרור להוויה שלי, לתחושותי ולאהבת הצבע שלי.
2- ציורים ראליסטיים נאמנים למציאות העשויים בפסטל רך. אני חוקרת רבות את נושא השקיפות – פנים וחוץ – מתוך התפיסה שכולנו משתקפים זה בזה – כל היצורים החיים באשר הם, הצומח החי והדומם וכולנו ארוגים למארג אחד שלם. חקרתי ועודני חוקרת נושא זה בעודי מציירת זכוכיות, טיפות מים וים, עלים ולעיתים אנשים והדבר מוצא ביטוי בנושאי העבודות שלי.
כאשר אני יוצרת אני לא חושבת, אני מרגישה, ונמצאת בכאן ובעכשיו. לפעמים כאשר אני מוצפת או נמצאת בסערת רגשות אני ניגשת לניירות השונים וללוח הריק ומתחילה לעבוד, והעבודה בצבע ובנייר מאפשרת לי לעבד רגשותיי ולהביא עצמי לכדי הבנה עצמית ואת הסיטואציה ולהגיע לשקט ושלווה. איני חושבת איזה צבע יתאים במקום זה או אחר – אני מרגישה זאת בגוף, ואני מתקנת, משנה ויוצרת תוך כדי העשייה האמנותית עד שאני מרגישה שישנה הלימה בין התחושה הפנימית שלי לבין העבודה אותה עשיתי, לכן לוקח לי זמן להיפרד מהעבודות שלי.
רגע סיום העבודה עבורי הוא רגע מאד מיוחד ומזכיר במידה מסוימת לידה – מצד אחד תחושת שחרור והקלה, ומצד שני קושי להיפרד מיצירה שאני מרגישה שהיא חלק ממני, ולכן אני נעזרת פעמים רבות ביצירת הדפסים להם אני מוסיפה ניירות וצבע במקומות שלא היו קודם כאשר ההדפס הוא הבסיס וכך נולדת יצירה חדשה – הדפס הדומה ליצירת המקור אך שונה ממנה ובעל טביעת אצבע ייחודית.
האמנות היא מרכז הוויתי ומהותי, ואני שמחה ומוקירה את ההזדמנות והאפשרות שניתנה לי לחלוק אותה איתכם, ע”י עמותת תומר בן-חורין.
