סטיבן פול רוס מצלם עם פילם, במצלמות אנלוגיות, שחלקן ישנות מאוד. הבחירה לצלם בפילם תואמת את אופיו הסבלני ואת היכולת שלו לשחרר שליטה: בניגוד לצילום דיגיטלי, שבו ניתן לראות את התמונה ברגע שצולמה, בצילום האנלוגי מתקיים עיכוב, ישנה השהייה בין אקט הצילום והופעת התוצר הסופי. ה”עיכוב” הזה בין רגע החשיפה של הפילם ועד ההתבוננות בפילם המפותח או בתמונה המודפסת– אינם מהווים מכשול או מקור תסכול עבור רוס, נהפכהו- הם חלק מההנאה. הצילום של רוס מתאר את הסביבה העכשווית, עירונית ברובה, ועם זאת כאילו שייך לעידן אחר, עידן שבו ההנאות איטיות יותר והתגמול אינו מיידי.
רוס אוהב את הרגעים בחדר החושך שבהן התמונות מגיחות ומגלות את סודותיהן. גורם ההפתעה מועצם באמצעות השימוש שהוא עושה לעיתים מזומנות בחשיפה כפולה של פילם: קשה מאוד לצפות את השילובים שייווצרו בין שני מועדי ומקומות הצילום, הבחירות היצירתיות הן אינטואיטיבית, לא מתוכננות, ויוצרות עולם-בתוך-עולם אשר הגבולות ביניהם אינם ברורים.
עם זאת, ניתן לראות אלמנטים ומוטיבים חוזרים בצילומיו של רוס:
מתוך הנוף האורבאני שבו מבנים רבי קומות, מגיחה צמחיה. לרוב, אלו אינם גנים מאורגנים ומטופחים, אלא אותן פיסות בר קטנות המתקיימות פה ושם בעיר, כאליו מתעקשות להתקיים כנגד כל הסיכויים. עץ בודד, עלה.
רבים מהצילומים מכילים שמיים. השמיים בצילומיו אינם רקע שעל פניו מתרחשים דברים, אלא הם נושא הצילום, התוכן שלו. היכולת להבחין במה שרובנו מסננים מן המודעות ורואים כשולי, היכולת להפוך את הסדרים המקובלים של נושא ורקע, היא-היא העין הצילומית הייחודית לרוס.
ברבים מהצילומים ישנה זרימה פלואידית בין מצבי צבירה: בניינים גדולים שמתמוססים ו”מתאדים” אל השמיים, או “נשפכים” אל תחתית הצילום. ים ש”התאדה” ומהווה שמיים, שהם רקע לשורת ציפורים על חוט, ציפורים שמטילות צל בלתי אפשרי ב…שמיים?
רבים מהצילומים של רוס יוצרים אווירה סוריאליסטית, בלתי מציאותית, חלומית, פנטסטית. תחושת החלום נוצרת לא באמצעות הדימוי אלא דרך פלטת הצבעים. הצבעוניות בצילומים מעודנת, מורכבת, עשירה, לוחשת, לירית, ולעולם אינה צעקנית. גם כשישנו שימוש בצבעים עזים וחד משמעיים (שמיים כחולים, שמש אדומה, וכו.)- הצבעוניות מרוככת על ידי שימוש באזורים שאינם בפוקוס ואשר יוצרים “טשטוש” וריכוך. האור בצילומים של רוס הוא אור רך, חומל, אור ממקום אחר.
נדמה, שהצילומים של רוס מהווים גרסה אנושית יותר של העיר, אופציה חומלת ורכה יותר. בעזרת מצלמות מעידן אחר ותהליך צילום בקצב של פעם, אנחנו זוכים לקבל גרסה הרמונית יותר של המציאות, שאינה מתקיימת תמיד בחיי היום יום.
