אני גרושה, יש לי שלושה בנים וחמישה נכדים.
נולדתי בהונגריה ב1947 כביתו של צייר ידוע ודומיננטי, שמו בלא באן. עליתי לארץ לאחר שהות של 3 שנים בארגנטינה.
הייתי בחברת נוער בקבוץ רמות מנשה ואחרי הצבא הייתי לחברת קבוץ. למדתי שרטוט מכונות וגם ציור באורנים.
כחיפוש דרך לביטוי עצמי למדתי ועסקתי בעבודות עיצוב ואומנות שונות: בטיק,קרמיקה ,ויטרז, תכשיטנות,ציור.
לאחר שעזבתי את הקבוץ עבדתי כשרטטת מכונות בתעשיה הצבאית, ולאחר מכן במשרד אדריכלים.
לאחר גירושי ויציאתי לפנסיה התחלתי לצייר יותר ברצינות, כשלוש שנים בחוג אומנים ולאחר מכן באופן עצמאי בסטודיו שלי. (במקלט עירוני)
מציירת בסגנונות שונים: נוף, מודל, פורטרטים ומופשט. אני חברה במוזה איגוד אומני רעננה, איתם משתתפת בהרבה תערוכות קבוצתיות ובחוגים שונים. גם הצגתי בתערוכה גדולה בגלרית האגם ברעננה עם שתי שותפות, ובתערוכה שבו הוצגו ציורים של אבא שלנו וגם של אחיותי ושלי.גם הייתה לי תערוכת יחיד ביד לבנים בפתח תקווה, של ציורי נוף.
הדבר החשוב לי ביותר: להיות כנה, לא להיות מזויפת. עלי להיות אמיתית מבלי לרצות למצוא חן. כמובן רוצה ליצור עבודות טובות, אקספסיביות ןרלבנטיות, בלי להיות כבולה לסגנון מסוים, אסכולה אופנתית או להרגיש חובה ליצור דבר מה חדש או חדיש בכל מחיר.
כל חדש מחר נעשה ישן. האמיתי, הישר, הכנה גם מחר ישאר חזק. איך השפיע ילדותי על תהליך היצירה שלי?
אני מניחה שהיות אבי צייר מצוין השפיע עלי אם ארצה ואם לא. כל חיי אני מוקפת בציורים שלו. הם עיצבו את טעמי, את סגנוני,איך אני מתיחסת לאומנות, מה אני מעריכה ומה לא. אבי נפתר לפני הרבה שנים, וגם לפני זה לא תמיד הייתי במחיצתו. השפעתו עלי הייתה עקיפה, דרך יצירותיו.
