יפתח שמש כיהן כארבעה עשורים כרופא בכיר בבית החולים ברזילי, ושימש מנהל היחידה לטיפול נמרץ. במקביל לעבודתו כרופא ולאורך השנים צייר ופיתח סגנון ייחודי לביטוי הציורי של הדימוי האנושי. שמש מצייר בפסטל על הנייר קומפוזיציות עמוסות דמויות דמיוניות, חוקר את היכולת לצייר אותן באופן שבו ניתן להעביר משהו מפנימיותן החוצה, באמצעות צורה וצבע. למרות הנראות הפיגורטיבית-ריאליסטית של העבודות, אין הן מתארות דמויות ספציפיות בעלות מקבילה במציאות. הדמויות בציוריו חופשיות מכל הכללים המקובלים, הפרספקטיבה לא חלה עליהן ומיקומן על הנייר חופשי. כל אחת מהדמויות מוארת ממקור אחר הגורם לה להטיל צל לכיוון אחר.
יפתח שמש נחשף במשך כעשור במהלך לימודיו בבית הספר הרפואה בפדואה לאמנות האיטלקית. לדבריו, הוא אינו מצייר אלא מורח צבע על המשטח ואחר כך מתבונן בו ורואה שאנשים יוצאים אליו מן הנייר: ”אני רואה דמויות בכל דבר, בעננים, בבוץ, בסלעים ואז אני מחליט למי אני נותן חיים ולמי לא. גם כשאני מתכנן לצייר איזושהי סצנה שאני רוצה לצייר, הדמויות באות מתוך הנייר, מפריעות לי ומשתלטות על הציור”. בדרך זאת, מתוך הנייר הלבן מתגבש סיפור יש מאין. שמש ממשיך ומתאר את צערו לעזוב את הנייר בסוף תהליך היצירה, כאשר הנייר, ואזי אין מקום לדמויות נוספות שמופיעות.
