הצהרת אמן : דסטה איילין (דסטאר)
שמי דסטה איילין, בוגר המכון לאמנות במכללת תל חי.
אני עוסק בציור פורטרטים ציור נופים בצבעי מים ושמן, עובד בהדפס ומשתמש גם בחומרים כמו נייר, ברזל, קנבס ועץ, עם העדפה לחומרים טבעיים ולא מלוטשים מדי, שמתחברים ליצירות שלי, בהן באה לידי ביטוי זווית הראייה שלי בתור “ישראתיופי”. דרך העבודות שלי אני מחפש את הזהות שלי ושואל שאלות על הקונפליקט שנוצר לילד שעולה עם משפחתו מאתיופיה לארץ ציון ( ארץ ישראל ).
נולדתי בשנת 1988 בכפר דבזה שבצפון אתיופיה, במחוז גונדר. עליתי עם משפחתי, אבא, אמא שישה אחים ואחות אחת. משפחה כולה צעדה ברגל כמה קילומטרים לכיוון עיר הבירה אדיס אבבה, שם היינו במחנה מעבר והמתנו לעלות לארץ ציון. עלינו לארץ במבצע שלמה בשנת 1991. התמקמנו במרכז קליטה בטבריה ומשם עברנו כל המשפחה לקרית מלאכי. אבי נפטר בארץ ממחלה כשהייתי בתיכון.
סיימתי את לימודי התיכון באמי”ת כפר בתיה ואחר כך הייתי חניך במגינה קדם צבאית “ימין אורד שבחצור הגלילית, לאחר המכינה התגייסת לצבא ושירתתיי כלוחם בסיירת הנח”ל במשך כל השירות.
לאחר השירות הדרכתי בעמותת “אחרי לצבא”בקריית גת, עבדתי עם נערים לפני גיוס במטרה לתת להם מידע להכין אותם ככל הניתן לחיי השירות הצבאי משמעותי. הדרכתי ב”אחרי” במהלך שנתיים מאתגרות.
עברתי לצפון ב 2013 ולאחר שלוש שנים, ב 2016, החלטתי ללכת וללמוד את מה שתמיד היה חלק ממני, אמנות.
נרשמתי ללימודי אמנות בשביל להגשים את חלומי להמשיך להתפתח בתחום מבחינה אישית ולעזור לילדים בעזרת האומנות להתמודד עם החברה ואתגרים בחייהם.
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי לוקח עיפרון ומצייר בעיקר דמויות. בית ספר היינו מתחרים מי צייר את דמות הקומיקס הכי מעניינת. המשכתי לצייר ולעסוק באומנות גם בצבא; ציירתי כמה ציורי גרפיטי, רשמתי וציירתי בכל הזדמנות. מאז שעברתי לצפון עוסק בפורטרטים וגם בנופים שחזרו להיות חלק משמעותי ממני ממש כמו בילדותי במחוז גונדר. אני בוחן את חיי ואת סביבתי דרך היצירה ומשתמש במגוון חומרים גדול שמבטא את מגוון המחשבות והרגשות שלי. האומנות נותנת לי במה ללמוד על עצמי וללמד את האחרים על עצמם ועל החברה.
