אף פעם לא ידעתי לצייר בקטן והקירות נתנו לי מענה לצורך לצייר בגדול.
המפגש הרשמי הראשון שלי עם הרחוב היה בפרויקט גמר בתואר הראשון-
ציירתי קיר ענק בירושלים בשיתוף סטודנטים, חברים, משפחה ועוברי אורח וחשבתי שהפוקוס יהיה על הציור עצמו, אבל לאט לאט הבנתי שהפוקוס שלי בכלל נמצא בהנגשה של האמנות- בלימוד ובשיח עליה לכולם, לא רק למי שמבקר במוזאונים או למד אמנות.
הרגשתי שהרחוב קורא לי והתחלתי לצייר קירות בכל הארץ. רציתי שהרחוב יראה אמנות מכל מיני צורות וכך קרה שהקמתי בירושלים קבוצה של אמני רחוב מכל סוגי האמנויות. זה היה הפרויקט האקטיביסטי-חברתי הראשון שלי ומאז הוא מהווה חלק משמעותי מהיצירה בחיי.
עם השנים הפכתי למורה לאמנות וגם שם לא הפסקתי לצייר קירות- והפעם עם התלמידים. במקביל למדתי אנימציה וגם זה התחבר לי מייד להוראה ולאמנות הרחוב.
כיום אני ממשיכה לצייר קירות, אך מאז הקורונה אני עוסקת בעיקר באמנות שקשורה לבית, משפחה ואימהות אותם אני יוצרת על מדיומים שונים.
אניי דניאלה פנחסוב.
אמא לשניים, אמנית חברתית, אמנית רחוב, אמנית פלסטית ומורה לאמנות.
החלום הוא שהאמנות שלי תיגע בכמה שיותר אנשים ואני מרגישה שהרחוב הוא האמצעי עבורי לעשות זאת.
