בן 49 (טיפות אחרונות). גדלתי בקיבוץ נירים שבנגב המערבי, היום גר בתל אביב. אב פרוד לשתי בנות 14-10.
למדתי עיצוב תעשייתי בוויטל שהתאחד עם שנקר ב 2003 ומאז אני עובד במקצוע. לפניכן הייתי מסגר כ11 שנה במסגריית קיבוץ נירים. יצרתי שם חלק גדול מיצירותיי. בין השאר גרתי שנתיים בניו יורק ועסקתי שם במכירת עבודות אומנות שיצרתי מברזל (זה קרה לפני עידן האינטרנט הנגיש לכן אין לי על כך תיעוד).
הצגתי במנהטן בגלריה שכנראה נסגרה “JS Gallery” בתערוכה קבוצתית. את העבודות מברונזה הצגתי באירועי מידברי ואירועים נוספים של הקהילה. בזכות הקהילה הנפלאה חזרתי לפסל וללמוד
בעקבות תהליך שעברתי באירוע בברנינגמאן ב 2016 החלטתי שעם חזרתי ארצה אלמד פיסול פיגורטיבי באופן מקצועי. חשתי שאני לא נוגע בחומר מספיק זמן וזה בער בי מבפנים. מאז אני לומד ומתמיד ביצירה. אני מפסל בעיקר בברונזה ,חימר, ברזל ועץ (לא מוגבל בסוגי חומרים) .
לאחרונה גיליתי שהאש שבוערת בי כבר שנים מחכה להתפרץ והחלטתי להפוך את משאלת ליבי למציאות.
זה ממש בוער בעצמותי ומרגש אותי מאוד. אני מעוניין להציג את פסלי ומקווה גם להתפרנס מכך. קיבלתי שלא אספק שירותי אומנות, אלא אהיה נאמן ליצירותי ולרגשות הנובעים בי עמוק בנשמה.
בינתיים מכרתי ללקוחות פרטיים מספר פיסלי ברונזה שייצרתי ובכסף אני משתמש ליציקות של יצירות חדשות .
אני מרגיש שזה היעוד שלי ואני רוצה להביא לעולם רגש שנובע בי מבפנים דרך הפסלים שאצור.
רק לאחרונה החלטתי להפוך את הפיסול למקצוע למרות שאני מפסל שנים רבות בחומרים וגדלים שונים של יצירות עד כה לא לקחתי את זה לכיוון של מכירה והצגה של עבודותיי באופן מקצועי.
עם לא עכשיו אז מתי?!
