האמנית, החוקרת והסופרת ד”ר אורנה אוריין (ילידת 1956) חיה ויוצרת בקבוץ ברור-חיל. היא פועלת במרחב האמנות החזותית כאמנית ומציגה בארץ ובעולם תערוכות של צילום, מיצב ווידאוארט בהן מרבה לעסוק בנושאים מגדריים ואחרים המתארים את המצב האנושי בחברה.
אוריין פועלת במרחב האמנות החזותית גם כחוקרת ופרסמה את הספר “דם גופך ” (2013, הוצאת רסלינג) – שהינו מחקר הדוקטוראט שלה העוסק באמניות הבזות ( (abject women artists המערביות אשר פרצו אל שדה האמנות כשהציגו את גופן על הפרשותיו, דמיו, ותשוקותיו ושחררו את הגוף הנשי מהסוגר הפטריארכלי בו עוצב כאידיאלי , שלם ונקי. את הפוסטדוקטורט כתבה בנושא שמאניזם פסיכדלי בספר כוס התה שלה (הוצ. פרדס, 2020).
אוריין פרסמה את ספר הילדים “הבובה טטי ” (2014, בהוצאת לביא אינטרפרייז) בו נתנה במה לרבוי הקולות של הילדה באמצעות בובותיה. וכן את הספר “רם והבופלו הגדול” (2018, בהוצאת צמרת) בו תיארה את היצירה בחול כדרך להעצמה מוצא ופורקן לתסכול הילד במצבי קנאה עצב וכעס. לספר “ואני אין לי “(1996, הוצאת ידיעות אחרונות, הסופרת דבורה רפלד-זילברשטיין ) כתבה את הרעיון ואיירה.
אוריין מרצה במכללת סמינר הקיבוצים קורסים ב”חינוך יצירתי: שילוב אמנויות בחינוך” .
