במהלך 30 השנים האחרונות, התנסיתי במיחזור ומחידוש חומרים לכדי יצירות אמנות וחפצים שימושיים. עיתונים, שקי אור, אריזות מזון לחיות מחמד, צינורות אינסטלציה, מתכת, זכוכית , בדים ועוד משמשים כחומר יצירה . בלב העבודה העמלנית והמתמשכת עומדת הכוונה להדגיש את מה שמתעלמים ממנו; הקנייה וההשלכה המתמדת, צריכת היתר והצורך בהחייאת מלאכות מסורתיות / נשיות.
כמחווה לאינספור אריגים שנזרקים מדי שנה; ביקרתי בחנויות יד שניה ,בדרום הודו ,כדי לאסוף סארי ישנים ושחוקים ,ובתשוקה של חייט מטורף, גזרתי והרכבתי אותם מחדש . התוצאות הן יותר משטיח וסארי . זהו ספר זיכרונות מלא בסיפורים של עשרות נשים. חלק מהסארי היו ללא רבב, חדשים לגמרי, נראו כמו בגדי מלוכה, חלקם מוכתמים בדם, אוכל וזיעה, , תפורים במקומות רבים, וכל כך דקים, עד שנראה כאילו מישהו לבש אותם במשך מאה שנה.
השימוש בטכניקות מסורתיות הינה סימלית עבורי,ומתקשרת ליחסים עם הזמן.בעולם המהיר הזה, שבו הכל מיוצר במהירות , ונזרק במהירות , השימוש בטכניקות הישנות הללו עוזרות להאט את הזמן.
כדי ליצור כל אחד מהיצירות הללו, יש צורך במחויבות וסבלנות אמיתית. כל פיסת בד תלויה באחרת. אם אחד מהמיתרים נשבר, כל הסידור מתפרק. החיבורים השונים והאחדות השברירית, הם חלק מהלקסיקון החזותי שלי ומדגישים את הצורך בחיבור ובאחדות האנושית .
מברשות הפכו לאובססיה נוספת; אני אוספת אותן בכל העולם.
מכשירי הצביעה והניקוי הרגילים הללו הפכו לקנבסים מושלמים עליהם ניתן ליצור אנשים שונים ומגוונים.
החיים והעבודה בקהילה הניסיונית , Auroville העניקו לי השראה ליצור כפר מיניאטורי של מברשות ישנות ,כדי לייצג ”עולם חדש ואפשרי ” בו אנשים חיים באחדות ובקבלת השונה .
העבודה שהחלה בעקבות חקירה אישית בנוגע לבדידות ,שיפוטיות מחויבות קהילתית ועוד, הפכה מהר מאד לפרויקט קהילתי -אקולוגי בה השתתפו עשרות רבות של אנשים מכל העולם .
הרבה מהעבודות שלי נעשים בשיתוף פעולה עם אומנים ואמנים מקומיים מכל רחבי העולם. הייתי פעילה בקהילה האמנותית המקומית ב Auroville, הקמתי וניהלתי פרויקט להעצמת נשים ומיחזור Wellpaper; ששימש כסביבה אמנותית בטוחה, גמישה ולא שיפוטית לנשים ואמניות צעירות, המתמודדות עם סיכויים נמוכים להצליח. קולקטיב זה ממשיך לקדם את המודעות לנושאים סביבתיים ולספק פרנסה לנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך.
שיתופי פעולה בפרויקטים יצירתיים שונים הם מרכיב משמעותי במסע שלי.
ביוני 2020 הגעתי חזרה לארץ לאחר 20 שנה בגולה , בטיסת חילוץ והתחלתי שוב את המסע שלי כאן.
השתתפתי במספר תערוכות קבוצתיות ועשיתי תערוכת יחיד אחת בארץ , הוכרתי על ידי משרד הקליטה כאומן חוזר מצטיין במיוחד והתחלתי לתת פרזנטציה על המסע שלי , העבודה שלי בדרום הודו והאומנות מפסולת.
בימים אלה עסוקה בשמחה רבה , בפרויקט שיפוץ בית ישן מחומרים משומשים בשיתוף אנשים מהקהילה המקומית .
בברכה
אורלי אלון מרגי
https://wellpaper.org/
